משמעות הטאיקוון-דו ITF
משמעות השם טאיקוון-דו - טאי: שימוש ברגליים, קוון: שימוש בידיים, דו: דרך החיים.
הטאיקוון-דו הינו אומנות, מדע וספורט; ולמידתו מהווה דרך חיים. זהו מדע היות וכל התנועות שלו מבוססות על חוקי המדע המודרני ובעיקר על חוקי ניוטון, המלמדים כיצד לייצר את מרב האנרגיה בכל תנועה ותנועה.
כל הטכניקות של הטאיקוון-דו מתוכננות ליצירת מרב הכוח, בהתאם לחוקים המדעיים ולעקרון האנרגיה הקינטית.
כספורט, הטאיקוון-דו כולל שלושה צדדים: לחימה חופשית, טכניקות של כוח וטכניקות וסדרות מיוחדות של התקפה והגנה הנקראות טולים.
הטאיקוון-דו הוא אומנות, דרך, צורת חיים. כל ההגדרות הללו מתאימות היות והטאיקוון-דו מכיל סדרה של רעיונות ועקרונות שבאמצעותו שואפים לעולם שלם ומוסרי יותר, וההיבט המוסרי מחובר לטאיקוון-דו מאז היווצרותו. הטאיקוון-דו מהווה מרחב שבו כל אחד יכול לגלות ערכים שתורמים להתפתחותו כבן אדם.
למידת האומנות של הטאיקוון-דו מחולקת באופן ברור לשני חלקים: השלמות הטכנית והמשמעת הרוחנית.
ההיסטוריה של הטאיקוון-דו ITF
לפני כ-1300 שנה (במהלך המאה השישית לפנה"ס) נחלק חצי האי הקוריאני לשלוש ממלכות: סילה, קוגוריו ובק ג'י. סילה, הקטנה מבין השלוש, סבלה באופן קבוע מפלישות והטרדות מצד שכנותיה הצפונית והמערבית.
על רקע זה צמחה מתוך מעמד של קצינים ואריסטוקרטים, בזמן כהונתו של המלך ה-24 של סילה, יחידת עילית בשם Hwa Rang Do. יחידת לוחמים זו, בנוסף לאימונים רגילים בכידון, קשת, חרב וכו', אימנו את עצמם למשמעת פיזית ורוחנית בדרכים שונות של לוחמת יד ריקה. בנוסף, הם עסקו בטיפוס צוקים, שחיה בנהרות שוצפים בחודשי החורף הקרים וכל זאת כדי לחזק את עצמם ולהכינם להגן על ממלכתם. הלוחמים נודעו בכל רחבי קוריאה בשל אומץ ליבם ויכולותיהם המופלאות בשדה הקרב וזכו לכבוד והערכה גם מצד אויביהם המושבעים. ישנן הוכחות היסטוריות רבות המעידות על קיום אומנויות לחימה של יד ורגל בתקופה הנ"ל. חלק מהעמידות מזכירות טכניקות הלקוחות מה-Taek Kyon הקוריאני או מה- Jujitsu היפני. נראה כי לוחמי ה- Hwa Rang Do הוסיפו ממד חדש לאומניות הלחימה בכך שהפכו אותן לבעלות אופי קרבי ובכך שהוסיפו להן את עקרונות החיים שלהם. אומנות לחימת יד פרימיטיבית Soo Bak-Gi הייתה פופולרית בין פשוטי העם בשושלת קוגוריו, ובפסטיבלים שנערכו מידי פעם התקיימו תחרויות לחימה באומנות זו יחד עם האבקות קוריאנית, קפיצות בסגנון Taek Kyon ועוד.
בניגוד לפריחה של אומנויות הלחימה בתקופת שושלת סילה ושושלת קוגוריו, שושלות המלוכה שאחריהן הורידו את אומנויות הלחימה מגדולתן יחד עם כלל העיסוקים הצבאיים, כאשר המכה האחרונה לאומנויות הלחימה ניתנה בזמן הכיבוש היפני (1909-1945), אשר במהלכו חל איסור מוחלט על עיסוק בכל סוג לחימה שהוא. קומץ נאמנים המשיך בכל זאת להתאמן בסודי סודות ובכך הצליח לשמור את אומנות ה-Taek Kyon בחיים. בשנת 1945 שוחררה קוריאה מהכיבוש היפני והוקם צבאה. במסגרת צבא זה, בשנת 1946, החל סג"מ צעיר בשם צו'י הון הי Choi Hong Hi (1918-2002), ששוחרר זמן קצר לפני כן מהכלא היפני, ללמד את חייליו אומנות לחימה שפיתח וחקר בזמן שהותו בכלא והמתבססת על אומנויות העבר כגון ה-Taek Kyon הקוריאני, הקראטה היפני וכו'. ב- 11 לאפריל 1955 - על בסיס תיאורית כוח מעודכנת (חוקי הפיזיקה), ערכים המותאמים למאה ה-20 ושיטתיות הולמת – מייסד הגנרל צו'י הון הי ביחד עם ועדה לאומית את אומנות הלחימה שכיום מוכרת לנו בשם טאיקוון-דו Taekwon-Do. בשנת 1966 נוסד ה- International Taekwon-Do Federation) ITF).
בשנת 1971, בעקבות מחלוקת בין ממשלת קוריאה הדרומית והגנרל צו'י הון הי, נאלץ האחרון לעזוב את המדינה. הוא העביר את מרכז הפעילות לקנדה ומיקם את נשיאות ה-ITF שם. ממשלת קוריאה הדרומית, בהתאם לצורך הפוליטי שלה לחדור לתודעה העולמית, החליטה לבנות מחדש את הטאיקוון-דו ובחרה ללכת בדרך ההישגיות הספורטיבית (היעד האולימפי). היא ייסדה לצורך מטרה זו את ה- World Taekwon-Do Federation, שיצא כנגד ה - ITF, שבראשו עמד הגנרל צו'י הון הי.
מהו ה-דו ?
חמשת עקרונות טאיקוון-דו ITF הם:
* אדיבות
* יושר
* התמדה
* שליטה עצמית
* רוח בלתי מנוצחת
במהלך הזמן יוסיף התלמיד עקרונות אלו לחיי היום יום וילמד כיצד לעבוד בשיתוף פעולה, כחלק מצוות, ולימוד חשיבותם של כבוד ואדיבות בדויאן (מקום האימון), ומחוצה לו.
טאיקוון-דו חוויה לכל המשפחה
טאיקוון-קיד - מיועד לילדים מגיל טרום חובה עד גן חובה. לימוד הגנה עצמית דרך משחקים המפתחים את היכולת המוטורית, יכולת הריכוז והקואורדינציה.
ילדים - גילאי בי"ס יסודי. לימוד אמנות לחימה מחזק את היכולות הפיזיות והנפשיות. הביטחון העצמי מתחזק תוך כדי התרגול והילד עובר תהליך של התפתחות ופתיחות הן מבחינה אישית והן מבחינה חברתית.
נוער - תרגול טאיקוון-דו ITF מעניק לנערים משמעת, אחריות, ומשפר את יכולת הריכוז. דרך השתתפות בתחרויות ארציות ובנלאומיות, הנער/ה לומד כי התחרות האמיתית היא בינו לבין עצמו.
מבוגרים - נשים וגברים מתאמנים יחד ומחזקים את הכושר הגופני. התרגול משחרר ומפיג מתחים ולחצים של היום יום, ע"י לימוד טכניקות של אמנות לחימה המסייעות גם הן לחיזוק ואיזון הגוף והנפש.
האישה והטאיקוון-דו - התרגול משחרר פחדים, כעסים ומתחים מיותרים. ע"י לימוד טכניקות של הגנה עצמית יכולה האישה להעצים את תחושת הביטחון העצמי ולחזק את עצמה ברמה האישית, הנפשית והפיזית.
מהם יתרונות טאיקוון-דו ITF ?
* שיפור יכולות הקשב והריכוז.
* שיפור הדימוי העצמי והפיזי.
* שיפור תקשורת בין-אישית והסתגלות חברתית.
* שחרור והתמודדות במצבי לחץ וחרדה.
* שליטה וחיזוק שרירי הגוף ללא צורך בשימוש במשקולות או ציוד אחר.
* פיתוח ערכים חברתיים, שיתוף פעולה, סובלנות ועזרה לזולת.
* ניצול הזמן הפנוי ביעילות.
הטאיקוון-דו ככלי-עזר להתפתחות הילד בבית-הספר
עד לפני כמה שנים נראה היה כבלתי אפשרי לשלב את הטאיקוון-דו בבתי-הספר. למרות זאת, מקבל כיום הטאיקוון-דו יותר ויותר נוכחות כחלק אינטגראלי מתוכנית הלימודים. מכך נובע אתגר גדול עבור המאמנים, מכיוון שהערכים המוסריים של הטאיקוון-דו צריכים לתרום לבניית המוסר והאתיקה של התלמידים.
בעקבות האלימות הקיימת היום בבתי-הספר ובמסגרות השונות אשר אינה פרי של מקריות אלא של חברה המאבדת את ערכיה על בסיס יום-יומי, אנו תוהים האם יכול הטאיקוון-דו להשתלב באווירת בית-הספר ולסייע בהתפתחות הכוללת של הילד תוך תיאום כללי ההתנהגות של הטאיקוון-דו עם דפוסי ההתנהגות של בית-הספר?
הקשר השוטף בין המורה/החונך ובין המאמן של הטאיקוון-דו הינו הכרחי בכדי להכיר את התלמידים ובכדי לסייע בצורה יעילה במציאת פתרונות לבעיות משותפות כגון: בעיות התנהגות, חוסר ריכוז וחסרים של חיבה ויחס חם, הנובעים מעימותים משפחתיים המשפיעים בצורה שלילית על הילדים.
אם רק נרכז את עבודתנו בהיבט הספורטיבי, בחיפוש אחר אלופים, נטעה בדרכנו, מכיוון שיש למצוא דרך שמגיעה לכלל התלמידים, דרך שבה הם יכולים לתעל את האנרגיות שלהם באווירה של סובלנות וכבוד הדדי, תוך התקרבות אליהם, קשר והיכרות אתם ומתן התמיכה שלה הם זקוקים במרבית המקרים. אם המאמן יעמיד את עצמו בתחילת הדרך מול הכיתה ברמה גבוהה יותר, הוא לא ישיג את הקשר הדרוש בינו לבין התלמידים.
פעמים רבות מחפשים ההורים את אותו קוסם שיצליח להציב בפני הילדים את הגבולות שהם לא יכולים או לא רוצים להציב בעצמם, אך זו אחריות מוגזמת למאמן שרק יכול לסייע בהתפתחות של הילד, ושלא אמור פתאום לקבל אחריות מיוחדת. לבטח שיתוף פעולה בין הבית, בית-הספר ובין מאמן הטאיקוון-דו יתרום לתלמידים ויגרום להם להיות בעלי בטחון והערכה עצמיים, המסוגלים לתקשר עם סביבתם בצורה תרבותית ונכונה, תוך הוצאת האלימות הפיזית והמילולית משגרת בית-הספר. לכן, אם אנו מקבלים על עצמנו את האתגר ללמד את אומנות הלחימה האצילה הזאת, עלינו לעשות זאת ברצינות, מבלי להפסיק לנסות להתקרב, ללוות, לכוון ובמיוחד לתמוך ללא תנאים ובמסירות בתלמידים האהובים שלנו.
זו בסך-הכל לא יותר מדעה שנוצרה במשך שנים של לימוד, שאפשר להסכים אתה או לא, אבל שבוודאי אי אפשר שלא לתהות אודות האחריות העצומה שבלהיות שותפים בהתפתחותו של ילד מאושר.